Empathy

מאמר זה על הפסיכולוגיה של שנאה בסלון ממחיש את כוחה של זיהוי:

ראיונות עם לארה"ב. חיילים במלחמת העולם השנייה מצא שרק 15 ל 20 האחוז הצליח לפרוק את נשקם לעבר אויב קרבות קרובים. גם כאשר הם לא לירות, החיילים התקשו לפגוע במטרות האדם שלהם. בארצות הברית. מלחמת אזרחים, רובים היו מסוגלים לפגוע צלחת עוגה 70 מטרים וחיילים יכולים בדרך כלל לטעון בכל מקום בין 4 ל 5 פעמים לדקה. באופן תיאורטי, גדוד 200 ירו חיילי צה"ל לעבר קיר של חיילי אויב 100 רגליים רחבות אמורות להיות מסוגלים להרוג 120 על המטח הראשון. ובכל זאת השיעור להרוג במהלך מלחמת האזרחים היה קרוב יותר 1 ל 2 גברים לדקה, עם מרחק של מעורבות הממוצע להיות רק 30 מטר. הקרבות השתוללו במשך שעות כי הגברים פשוט לא יכלו להביא את עצמם להרוג אחד את השני פעם יכלו לראות את הלבן בעיניים של האויב שלהם. אפילו אנשיו של הגנרל ג'ורג 'קרוק התקשו זה. בשעה רוזבאד קריק ביוני 16, 1876, אנשיו ירו 25,000 כדורי רובה אך פגע רק 99 אינדיאנים, ופצע רק 1 אדם עם כל 252 יריות. צבאות מודרניים יודעים כיום כי הם צריכים להתגבר על דחפים אמפתי אלה, כך עוברים החיילים אימונים מאומצים כי desensitizes מהם לסגור לחימה, כדי שיוכלו לבצע את עבודתם. טכנולוגיה מודרנית מאפשרת גם צבאות להרוג בקלות רבה יותר משום שהוא מאפשר הרג בשעה כזו מרחק פיזי גדול. חלק גדול מן ההרג ידי לארה"ב. חיילים עכשיו מגיע דרך הידיים של טייסי מזל"ט צופה מסך מתוך טריילר בנבאדה